מספר רישון: 27-162854
פורסם ב-30.4.25
טראומה התקשרותית
ומה אפשר ללמוד עליה מהשיר "תיק קטן" של נס וסטילה
'טראומה התקשורתית' הוא מושג פסיכואנליטי, המדבר, באופן כללי, על פגיעה שהתרחשה בתוך מערכת יחסים של האדם, בדרך כלל עם הדמויות הראשוניות בחייו, והשפיעה על האופן בו הוא תופס ופועל בתוך מערכות יחסים אחרות. ישנם סוגים שונים של פגיעות התקשורתיות, ולצד פגיעות חריפות ומתעללות, רוב רובן של הטראומות ההתקשורתיות הן בעל גוון יומיומי, ועדינות הרבה יותר. למשל, אפשר להסתכל על הדוגמה הסכמתית הבאה- אמא או אבא שנוזפים בילדם שחזר מאוחר ואומרים 'אתה יודע כמה דאגתי לך?! כמעט מתתי!". ייתכן שהילד ירגיש שלעורר בהורים דאגה זה מסוכן ביותר עבורם ועבורו. אם אירוע כזה, או אירועים דומים לו, יחזרו שוב ושוב, ללא עיבוד רגשי של ההורים ושל הילד, הדבר עלול להחוות בנפשו של הילד כ-'טראומה התקשרותית' ולהשפיע על האופן בו הילד, ואז הנער, ואז המבוגר, יוצר מערכות יחסים עם אחרים משמעותיים.
יש כל מיני דוגמאות להשפעותיה של 'טראומה התקשורתית' על היכולת של אדם ליצור קשר, ובפוסט זה אתמקד בדוגמאות מהשיר 'תיק קטן' של נס וסטילה. לאחר ששמעתי את השיר פעם ראשונה, מה שנשאר איתי אלו בעיקר המילים 'תיק קטן' שחוזרות שוב ושוב ("תיק תיק תיק תיק..."). אבל, בשמיעה נוספת, אני רוצה להציע, שמר סטילה וגברת נס מעלים כאן ניתוח מעניין על האופן בו המנגנון הנפשי מתמודד עם טראומות התקשורתיות, בדגש על ההשפעות על היכולת של האדם ליצור קשרים חדשים ומיטיבים.
נס לא מבזבזת זמן, וכבר בשורה הראשונה של השיר היא מתייחסת ל'כבוד האבוד' של הטראומה ההתקשורתית 'הקטנה' והיומיומית כשהיא אומרת - 'לא צריך תיק ענקי', וכמה שהיא צודקת. כמו שאמר פעם הוגה פסיכואנליטי מרכזי (שאת שמו כרגע שחכתי), בהתייחס לשאלה האם ישנם אנשים ללא 'טראומות התקשורתיות' כלל- There is enough relational trauma to go around, או בניסוחה המתומצת והיפה של נס- 'כל אחת סוחבת איתה תיק קטן'.
בשלב זה, אני רוצה להתייחס לדמות הנשית היחידה בשיר, ששמה באופן מתבקש, הוא שיר. להבנתי, הקשר של נס עם שיר, ששמה מופיע אך ורק בבית הראשון וכמעט נשכח בהמשך השיר, הוא לב ליבה של הטראומה ההתקשורתית עליה נס מספרת לנו. ההתייחסות היחידה לדמות הזו מופיעה בבית הראשון: שיר אל תדאגי, יש מספיק...', בשלב זה כדאי לשאול- מי זאת שיר? ומדוע נס מרגישה מחוייבת כל כך להרגיע אותה ואת הדאגה שלה? נדמה לי שנס מציירת תמונה של אישה שעבורה זה בלתי אפשרי, בעקבות חוויות קשות מעברה, שדמויות קרובות ידאגו לה (זוכרים את הדוגמה מתחילת הפוסט?). כך, בעקבות חוויות קשות וכואבות מקשרים בעבר, קשה להיכנס לקשר מיטיב, אכפתי ואינטימי, בהווה.
בעקבות הקושי הזה, נס פורטת בבתים הבאים, את כל הסיבות והפריטים בעקבותיהם שיר אינה צריכה לדאוג לה, ומדוע מספיק לה רק 'תיק קטן' ('טראומה קטנה' אבל גם 'מיכל קטן'). הפריט הראשון אליו נס מתייחסת הוא 'באצה'- וויד או מריחאונה בלשון העם- ובהמשך היא מתארת שיש לה גם מוצרי איפור- טאצ'אפ וליפגלוס. הבאצה משמשת אותה כדי לטשטש כל מיני דברים מעולמה הפנימי, ומוצרי האיפור עוזרים לטשטש דברים מסויימים מהעולם החיצוני, וליצור תחושה שמדובר באישה יפה ובטוחה בעצמה, ובטח שלשיר אין מה לדאוג לה. נס מסיימת את רשימת הפרטים עם קאש- כסף מזומן, והרבה. כל כך הרבה, שלא אכפת לה לשלם, מה שמעורר בה תחושה שהיא ביג בוס- תחושה עם הרבה כוח. אכן, נס מציירת תמונה תפקודית ביותר, מי יכול לחשוד שאפילו היא, הכל כך חזקה, סוחבת על עצמה תיק קטן?
בפזמון השיר, לצד המשך התעסקות בפריטים שמסייעים לה לברוח- וויד טוב וגם דרכון- נס מתארת את החוויה הפנימית של התמודדות עם תיק קטן. אפשר לנסות לדמיין את החוויה של אדם שקם בבוקר, וכל יום מחדש מרגיש שכדי להתמודד עם העולם, הוא מוכרח לדחוס את כל הכאבים הנפשיים שלו במיכל קטן וסגור בתוך נפשו. אפשר לדמיין, שבהרבה בקרים כאלו, האדם חושש שהיום הוא לא יצליח לנעול את הכאב, הכל יתפרץ לו, וכולם יראו אותו מתפרק. מכאן, אפשר לחשוב על תחושת ההפתעה וההלם שהוא מרגיש, כשלמרות הכל, הוא הצליח להכיל את הכאב, לפחות עד ליום המחרת. את תמצות החוויה הקשה הזו, אני מוצא בשורות 'מילה שלא נשאר מקום, בשוק שהוא (התיק, הכאב הנפשי) נסגר בסוף' לצד הצליל של השעון המתקתק, שחוזר בפזמון 'תיק תיק תיק תיק', ושמציע שאולי הזמן אוזל, ומחר היא לא תצליח לנעול את הכאב.
בבית השני נס מתייחסת לאופן בו היא מייצרת קשרים עם גברים, בעקבות הטראומה ההתקשורתית שחוותה. היא מדברת על המשאלה שיגיע גבר (פאפי) שיעזור לה לחזיק את התיק הקטן שלה, שיעזור להכיל את הקושי. עם זאת, היא מזהירה את אותו פאפי מחזיק ואומרת לו- לא יהיה בנינו קשר, גם אם יש לך יתרונות רבים 'אל תחשוב שיש בנינו קליק... לא אכפת לי אם אתה עשיר'. למעשה, נס מתארת את אחד הקונפליקטים המרכזיים והקשים בהתמודדות עם טראומה התקשורתית- המשאלה הגדולה להיכנס לקשר עם אחר חזק, שיעזור לנו להחזיק את הכאב הרגשי , לצד הפחד וההימנעות הגדולה מקשר קרוב ואינטימי, שהרי בקשר כזה חווינו את הטראומה ההתקשורתית מלכחתחילה.
לסיכום, אפשר לראות בשיר 'תיק קטן', התייחסיות להשפעות שונות של טראומה התקשורתית על נפש האדם בדגש על קושי ביצירת קשרים קרובים. בנוסף, נס מספרת משהו על האופן בו אנשים מתמודדים עם ההשפעות הקשות האלו, בדרך כלל דרך הימנעות מקשרים קרובים, ולעיתים גם על-ידי שימוש בחומרים. אולי השורה הכי מעוררת תקווה (אבל במובן מסויים גם מעוררת יאוש) בשיר היא 'כל אחת סוחבת איתה תיק קטן'. להבנתי, בשורה הזו נס מציעה לנו ליצור קשרים עם אנשים אחרים, שגם הם חוו קשיים- והרי אם כולן (וכולם) סוחבות איתן תיק קטן, במה יש לנו להתבייש?